לוקאס פלפו

לוקאס פלפו

מתרגם ומזכיר ספרדית-אנגלית: לוקאס פלפו

לוקאס נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה בשנת 1963. הוא היגר לארצות הברית כשהיה בן 14. כילד, הוא נזכר שארגנטינה לא הייתה בטוחה מבחינת דמוקרטיה וחופש הביטוי. עם זאת, ארגנטינה, במהלך העשורים האחרונים, הפכה בטוחה יותר עבור אזרחיה. עד היום, לוקאס אוהב לבלות בבואנוס איירס עם בני משפחתו שנשארו שם.

בשנת 1980, לוקאס סיים את לימודיו בבית הספר התיכון אדג'מונט בסקרסדייל, ניו יורק. לאחר מכן הוא התחיל בקולג' באוניברסיטת ורמונט ונהנה מאוד מהשנים שלו כאן. היו לו את כל ה-A בקורסים המוקדמים שלו והיה חבר בנבחרת המסלול, וקבע שיא בית ספר ל-500 מטר מקורה. הוא גם היה חבר בקבוצת שליחים 4×400 מקורה שקבעה שיא בית ספר בבוסטון.

לוקאס סיים את לימודיו בקולג' ב-1984 עם תואר ראשון. מאוחר יותר הוא החל ללמוד לקבל דוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אך הוא מעולם לא סיים את תוכנית התואר שלו.

מ-1988 עד 1990, לוקאס חווה שני אשפוזים פסיכיאטריים של חודש לאחר הופעת התסמינים הפסיכוטיים הראשונים שלו. לוקאס זוכר שראה מלאכים, האמין שהוא יכול לקרוא מחשבות וחווה ירידה קוגניטיבית.

לפני אשפוזו, לוקאס קיבל עבודה כמורה דו לשוני למדעים בבית ספר תיכון במנהטן, ניו יורק. לקח לו שנה לרכוש את הרישיון ללמד. עם זאת, הפסיכולוג שלו קבע במהירות כי הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה זו עקב אשליות קריאת המחשבות שלו ותסמינים אחרים. באותו זמן, לוקאס מצא את עצמו לא מסוגל לדעת מה נכון לעומת מהי הזיה, והוא נאבק בכעס. שינויים באישיותו הובילו גם לסכסוכים עם בני משפחתו.

במהלך אחד האשפוזים, בעודו פסיכוטי, לוקאס גנב את כרטיס האשראי של אמו. הוא התכוון לברוח מבית החולים כדי לטוס לבואנוס איירס וקיווה לממן את נסיעתו באמצעות כרטיס האשראי. אביו, רופא ואחיו שלימים הפך לפסיכיאטר, חיו באותה תקופה בבואנוס איירס. לוקאס זוכר שהדחף הפתולוגי להימלט מבית החולים כלל הזיות, אשליות ופרנויה. זה בוודאי היה קשור לתחושות של חוסר תקווה מוחלט תוך כדי חזות אופק קודר, כולל נטל כלכלי על משפחתו של לוקאס.

לוקאס לא הצליח להימלט מבית החולים, ומאז האבחנה שלו היא סכיזופרניה. לרוע המזל, הוא גם חש בטראומה מהניסיון שלו בבית החולים.  

למרבה המזל, בדיעבד, האשפוזים היו תחילתו של טיפול ממושך שבסופו של דבר הוכיח את עצמו. לוקאס מאמין שנדרשו 10 שנים של פסיכולוגיה אינטנסיבית ותרופות כדי "להחיות" אותו לחלוטין מהתסמינים הפסיכוטיים שלו ומזיכרונות אחרים.

לפני 20 שנה, לוקאס עשה בחירה שהפכה את חייו לטובה: הוא החל להתחרות שוב במסלול. הוא בילה 15 שנים בריצות מסלולים וריצות למרחקים ארוכים. בסך הכל הוא השלים כ-160 מרוצי מסלול ותיקים. מכיוון שהוא עישן סיגריות לא מעט במהלך 10 שנות המאבק הקודם שלו, הזמנים שלו לא היו תחרותיים, אבל המוטיבציה שלו מעולם לא ירדה. בריאותו הכללית השתפרה באופן דרמטי. הוא התחיל לישון טוב יותר, להחזיק בעבודות (כמו תרגום ועבודת מזכירות במרכז רפואי), ולקרוא יותר. הוא הפסיק לעשן.

לפני שש שנים, לוקאס מצא תפנית מבורכת נוספת בחייו: הוא התחיל לעשות מדיטציה. הוא הפסיק את מירוצי מסלול הריצה, למרות שהוא ממשיך לעשות פעילות גופנית סדירה, במיוחד ריצות אירוביות ארוכות. ביום יום הוא מקווה לחזק את דעתו. שילוב של מדיטציה עם פעילות גופנית מספק ללוקאס את התקווה להתגבר על התסמינים הפסיכוטיים על ידי התייחסותם כחולפים ולא חשובים לבריאות כמו היבטים אחרים של האורגניזם.

טיפול בתרופה קלוזפין בשימוש נדיר היה גם המפתח בסיוע ללוקאס לשקם את חייו. נכון להיום, לוקאס נוטל קלוזפין מאז 1998 ללא הישנות. הוא גם מאמין שתשומת לב הייתה חשובה בהחלמתו.

לוקאס עובד כיום בעבודה כמזכירה במרכז רפואי ומתרגם עצמאי. הוא דו-לשוני לחלוטין באנגלית ובספרדית ועובד כמתרגם במשך 20 שנה. בזמנו הפנוי הוא כותב ויוצר קולאז'ים.

בדיעבד הוא אומר, "כשאני נזכר בכל התהליך שעברתי במהלך 10 שנות המחלה הקשות שלי, אני מחשיב את היותי בחיים ואפילו משגשג כנס גדול".