כאשר החולה הופך לרופא (נלקח מ ניוזלטר גיליון 8)

המגע הראשון של לורי עם שירותי בריאות הנפש התרחש בשנת 2005 כשהיא עדיין למדה בבית ספר תיכון, שם חתכה את ידה בסכין יצירה ללא סיבה נראית לעין. בהתחלה אף אחד לא חשד במשהו יותר מ'הפרעת מצב הרוח של נער' או אפילו סוג של 'טיפוסיהתנהגות של פגיעה עצמית שנמצאה אצל בנות בגילה, אולם לורי לא ביצעה את המעשה מתוך מצוקה, אימפולסיביות או עצב. במקום זאת, היא תמיד טענה שהיא לא זו שעשתה את זה, שהיא לא שלטה כשזה קרה - מישהו אחר אמר לה לחתוך לה את היד. עם זאת, אפילו הפסיכיאטר שלה דחה את טענותיה כתירוצים מניפולטיביים המעידים על הפרעת אישיות גבולית המתהווה, וזה 'מישהו אחר' במוחה היה סימן לכך שהיא 'מעבירה את המצוקה שלה בצורה ברורה'.

מאוכזבת ומאכזבת קשות על ידי הפסיכיאטר הבוגר הראשון שלה, מצבה של לורי הידרדר כשהחלה את לימודיה לתואר ראשון בפרמקולוגיה. האדם האחר מחוץ למוח שלה אמר לה לפצוע את עצמה יותר ויותר קשה, עד כדי סכנת חיים. כל זאת בזמן שלורי הכחישה שהיא רוצה לעשות כל זה. היא פיתחה את הרעיונות שהדם שלה מזוהם בהודעות'מהאוויר,' שמחשבותיה לא היו שלה והן נגישות מכתב ידה. אבל אף אחד מאלה לא היה שייך לעצמי שלה, לרצונה שלה. היא הייתה בובה בשליטה של כוח מרושע כלשהו. כשהיא המשיכה לצעוד מטה, היא הגיעה לנקודת השפל שלה - ניסיון התאבדות חמור בנובמבר 2008, שם היא נמצאה על ידי המשטרה ובוצעה בכוח (נקרא 'מחולקלפי החקיקה הבריטית) לבית חולים פסיכיאטרי.

למרבה הצער לורי הוחזרה לאותו פסיכיאטר ששחרר אותה ללא טיפול מעקב כלל. ובכל זאת, אפילו ניסיון ההתאבדות לא היה התנהגותה שלה. בעלה לעתיד (אז בן זוגה) סידר לה לקבל חוות דעת שנייה, שם היא אובחנה לבסוף כחולה סכיזופרניה ונטלה תרופה אנטי פסיכוטית לא טיפוסית. זה, עבור לורי, היה מציל חיים לחלוטין. היא גם ביקשה פסיכיאטר חדש בשירות הבריאות הלאומי. למרות עוד כמה אשפוזים ושינויים בתרופות בשנים 2009 ו-2011, היא לא הייתה חולה בעל כורחה כבר למעלה מ-10 שנים.

למרות שנאלצה לקחת שנה שלמה מהקורס לתואר ראשון, היא הצליחה לצבור את הציון הגבוה ביותר בפרויקט המחקר שלה בשנה האחרונה ושנה לאחר מכן היא זכתה בהצטיינות בתואר השני שלה בשיטות מחקר פסיכיאטריות. כשהיא שוקלת על כך, היא חושבת שההפסקה הפסיכוטית שלה למעשה עזרה לה להחליט על הקריירה העתידית שלה במחקר פסיכיאטרי. בשנת 2014, היא הצליחה להשיג תואר שלישי במימון מועצת המחקר הרפואי בבריטניה, המתמקדת בלימוד השלבים המוקדמים של סכיזופרניה ועברה בהצלחה את הוויווה שלה שלוש שנים מאוחר יותר עם תיקונים קלים בלבד. למרות שהיא ממשיכה לקחת את התרופות שלה, היא גם אינה זקוקה עוד לטיפול פסיכיאטרי.

"(לורי) רואה את עצמה לא כמטופלת פסיכיאטרית אלא קודם כל
ובראש ובראשונה כחוקר".

 

כיום היא פוסט-דוקטורט בחקר בריאות הנפש באוניברסיטה הבריטית היוקרתית. למרות שחווייתה האישית, במיוחד זו של תודעה עצמית מפוצלת, בהכרח מושכלת אם לא היוו השראה למחקר שלה, היא רואה את עצמה לא כמטופלת פסיכיאטרית אלא בראש ובראשונה כחוקרת העומדת בשוויון נפש עם כולם בשלב שלה. הקריירה. היא כן נוטה להמעיט בהיסטוריה הפסיכיאטרית שלה, לא תמיד בגלל סטיגמה פוטנציאלית (למרות היותה דאגה עצובה אך רלוונטית), אבל הכי חשוב, בגלל שהיא לא רוצה להיות מוגדרת על ידי תווית (לא ניתנת על ידי פסיכיאטרים או על ידי מטופלים אחרים) יש כל כך הרבה יותר במה שהיא יכולה להציע מאשר להיות משתמשת שירות בלבד. כאשר מטופל הופך לרופא, זה אומר שאף אחד לא צריך להיות מוגבל על ידי חוויותיו של מחלת נפש בלבד. זה אומר שעדיין אפשר לשגשג למרות אבחנה לכל החיים כמו סכיזופרניה. לורי מקווה שהיא תמשיך לתרום לתחום המדעי האהוב עליה ולחברה הרחבה יותר ולעסוק במחקר משפיע שיש לו יתרונות מהחיים האמיתיים, כך שיותר מטופלים, אם יבחרו בכך, יוכלו להפוך לרופאים.

מאמר זה נלקח מתוך שלנו ניוזלטר גיליון 8.