דבורה פאבוס

אני אמא לבן בוגר שאובחן כחולה סכיזופרניה לפני כמעט עשרים שנה. בתחילת מחלתו, הניסיון לשכנע אותו שהוא סימפטומטי רק החמיר את המצב. אני זוכר שאמרתי לו ששדים באמת לא יוצאים מהטלוויזיה רק כדי למצוא אותו יותר במצוקה ונסער.

במשך שנים, נאבקתי לתקשר עם הבן שלי כשהוא ירד מטה, חסר כל תובנה לגבי הסכיזופרניה שלו.

לבסוף, קראתי את ספרו של ד"ר חאווייר אמאדור אני לא חולה, אני לא צריך עזרה שבו הוא תיאר אסטרטגיה נחוצה מאוד לתקשורת יעילה עם חולי נפש חמורים חסרי תובנה. אסטרטגיה זו המתוארת בספרו נקראת LEAP.

LEAP ראשי תיבות של Listen, Empathize, Agree and Partner. זוהי שיטה לפיתוח אמון ושיתוף פעולה (שותפות) עם מי שחווה פסיכוזה ואנוזגנוזיה (חוסר תובנה לגבי מחלתו). אנוזגנוזיה היא סימפטום של הפרעה מוחית והסיבה לכך שהטיפול נדחה.

אחד הציטוטים העיקריים של LEAP אומר הכל, אני חושב. "אתה לא מנצח מכוח הטיעון שלך; אתה מנצח מכוח הקשר שלך." התגובה הראשונה הרגילה שלנו כאשר אנו נתקלים בפסיכוזה, אשליות ופרנויה היא "לתקן" את נקודת המבט של בן משפחתנו. אולי ננסה לחנך אותם על הפרעת המוח שלהם ועל החשיבות של ציות לתרופות/טיפול. LEAP גם קובעת, "מחקרים מראים שהתסמין של אנוזגנוזיה אינו מגיב לטיפול וחינוך. ניסיונות לחנך ולהתעמת עם האדם רק מביאים לכעס, ניכור והימנעות מטיפול. 'הגישה הרגילה' לא רק שלא עובדת - היא מחמירה את המצב".

כשהתחלתי להשתמש בטכניקות LEAP, מעדתי הרבה. ללמוד "להקשיב" כפי שמציע LEAP היה שונה ולקח קצת התאמה. אבל זה היה שווה את זה! הקונפליקטים שלנו נעשו פחות תכופים ופחות אינטנסיביים. בניתי אמון שהגיע לאשליות ולפסיכוזה שלו גם כשלא הסכמנו. פעם שאלתי אותו, "אתה חושב שאתה חולה?" התשובה כמובן הייתה "לא!" ואז שאלתי, "למה אתה לוקח את התרופות שלך אז?" התחזקתי בגלל שנכנסתי לטריטוריה לא ידועה, התשובה ריגשה אותי עד דמעות. תשובתו הייתה, "כי אני יודע שיש לך את האינטרס שלי בלב. גם כשאני לא מסכים איתך."

ברגע שהתחלתי ליישם את LEAP, הצלחתי להבין טוב יותר את המצוקה שלו ומצאנו דרך לפתור את הבעיה. כשהוא אמר לי שדים יוצאים מהטלוויזיה, ניתקנו אותה מהחשמל. לא כל הקשיים ניתנים לפתרון באמצעות LEAP, אבל גיליתי שזה יכול להגן על מערכת היחסים שלי עם בן משפחתי.

באמצעות LEAP, הצלחתי גם ללמוד מה היו התקוות והציפיות של בני לעתיד. למדתי כיצד אוכל לעזור לו טוב יותר בכל שלבי הטיפול, התמיכה והצבת מטרות (החלמה). LEAP אפילו עזר לי בתקופה שבה הוא לא עמד בטיפול התרופתי שלו. למרות שבתוכי רעדתי מרוב חרדה ופחד ממה שיכול לקרות אם הוא יישאר לא מציית, עשיתי כמיטב יכולתי להרגיע את עצמי והשתמשתי ב-LEAP. הבן שלי הסכים לשוחח על תחושותיו לגבי התרופות והמינון שלו עם הפסיכיאטר שלו (שהוא גם סומך עליו), והם שותפו להתאמה שעבדה. ה"הישנות" שלו הייתה ממוזערת. גיליתי שעבורי ועבור משפחתי, LEAP היה המפתח שהיינו צריכים כדי לפתוח אמון במערכת היחסים שלנו.

כיום, LEAP נמצא בשימוש ברחבי העולם על ידי רשויות אכיפת החוק, עובדי בריאות הנפש ובני משפחה/מטפלים.